<h1>כתוב שם לראב"ד על מועד קטן</h1>
<h2>דף כו:</h2>
במאור דף ט"ז. ד"ה אבא. (מנחות דף מ"א.). כתוב שם. ושמעתי עליה בשם הרב ר' יצחק בן מלכי צדק הלכה למעשה כשנושאין את המת לבית הקברות מוציאין טליתו שהצניע לתכריכין מן הקופסא וכו' ונראה כעובר משום לועג לרש, וכשגונזין אותו בקברו מתירין לו את הציצית וכו'. אמר אברהם. אנו רגילין לתרץ זו, דודאי רמינן ליה ולא קטרינן ליה, ואי הוה קטיר שרינן ליה. מרמה רמינן לה משום לועג לרש דכיון דאיכא שם ציצית ליכא לועג מן החיים עליו, וכיון דשרי ליה ליכא לועג מניה על שאר מתים, וסתמא דמלתא כל המתים אין להם ציצית נתקנה בטליתות שלהם ממאי דאמרינן בברכות [דף י"ח.] דלייה דלא לימרו למחר באים אצלנו וכו'. עוד טעם אחר שגם הם היו מניחים שם התכלת אם לא שצוה אותם להתירו מפני שהיה חש על התכלת מן האבוד ולא חשש על לועג לרש עצמו. והראשון טוב מזה. ואם כדברי זה הוה ליה למימר בגמרא ההוא שעתא רמינן ליה והדר שרינן ליה, שהרי אף התרתן משום לועג לרש הוא שלא ילעג על שאר מתים, ולא משום מצות בטלות לעתיד לבא [נדה דף כ"א:] לפי שאין להם בל תוסיף בין תבין.
